מתל אביב
לווגאס ומעבר

יש טיולים שהם סתם טיולים. ויש טיולים שהם הטיול — זה שמתכננים לכבוד ה-Sweet 16 של הבת. זה הטיול הזה.

יש סוג מסוים של שגעון שאוחז בך כשאת מחליטה לטוס תל אביב ← ניו יורק ← אטלנטה ← לאס וגאס, לשכור רכב, לנסוע לגרנד קניון, דרך ציון, עד בריס קניון, ובחזרה לווגאס — הכל בפחות משבועיים. אני קוראת לזה "שאפתנות מסלול". ענבל קוראת לזה "אשמתך אם נגמר לנו כוח".

זה הטיול. מתוכנן מלא, מוזמן כמעט הכל, מופרע לחלוטין בצורה הכי טובה שיש.

נוחתים בניוארק בשעה 5:45 בבוקר אחרי 11 שעות ו-45 דקות של שינה שהיא לא ממש שינה. התוכנית: להוריד תיקים, לשתות קפה, ולנסוע ישר ל-MoMA. זה בדיוק מה שאני מתכוונת ב"שאפתנות מסלול".

קראנו לה Moroccan Hideaway. היו שם פנסים, ריח חזק של עוד, ושכנים שכנראה קיימו חזרה להופעה ביום שישי בלילה. 10/10, תזמין שוב בלי לחשוב פעמיים.

ניו יורק מלמעלה — כל רחוב נראה כמו סט צילומים

יום ראשון, ישר מהטיסה: MoMA. כי שום דבר לא אומר "אני מכבדת את גופי" כמו לעמוד מול Starry Night עם 0 שעות שינה. יום שני: Empire State Building ב-10 בבוקר — שקלנו לדלג, לא דילגנו, אמרנו "וואו" כמו כל בן אנוש שעמד שם אי פעם. יום שלישי: סנטרל פארק על אופניים, שזה אחד הדברים הכי נכונים שאפשר לעשות בכל עיר בעולם. 843 דונם שפשוט בולעים אותך והעיר נעלמת.

בילינו אחר צהריים שלם בסוהו והווילג' — אבני מרצפת, חנויות, אמנות רחוב, אפס תוכנית — שהוביל אותנו לצ'יינה טאון לדים סאם וכאוס. Chelsea Market לסנדוויץ' שווה כל שקל. ראשון בבוקר בGrand Bazaar NYC ב-West 77th. וPier 57 Rooftop Park — חינמי, מעל ההדסון, עם נוף על הסקייליין וחוף ניו ג'רזי שישנו עליו כל השבוע.

טיימס סקוור הוא חובה. הולכים. נשארים עשר דקות בדיוק. זה הזמן הנכון.

ואז היה Black Tap CrazyShakes בסוהו. המילקשייק שהפיל את האינטרנט — עם פרוסת עוגה שלמה, סוכר צמר גפן, ודברים שלא אמורים להיות ביחד. מטורף, טעים, ומתוכנן לאינסטגרם. פוטו אופ ה-Sweet 16 של הטיול. לא ניתן לוויתור.

Black Tap CrazyShakes, סוהו — פוטו אופ ה-Sweet 16 שלא ידענו שאנחנו צריכות

EWR ← אטלנטה ← LAS. שלוש טיסות ביום אחד. נוחתים ב-11:05 שעון מקומי, שהמוח האנושי מתרגם ל"זה בטח לא 11:05". הסטריפ הוא בדיוק מה שציפית וגם לא מה שציפית בכלל.

הסטריפ בלילה — זול יותר מטיפול נפשי, יקר יותר מטיסה

בלילה הראשון: עלינו על Las Vegas Monorail — הרכבת על המסילה התלויה שרצה לאורך כל הסטריפ — ועשינו סיבוב של מלונות. Caesars Palace, בלאג'יו, New York-New York, Paris Las Vegas. כל אחד עולם בפני עצמו של עוד-יותר. מזרקות הבלאג'יו בלילה הן, בניגוד לכל הציפיות, פשוט מדהימות. עמדנו שם שלוש הופעות ברצף ולא הרגשנו שמגיע לנו להתבייש.

הגענו גם לFremont Street — העיר הישנה של לאס וגאס עם תקרת ה-LED הענקית של ה-Fremont Street Experience. רועש, עמוס, וקצת סליזי. עם ילדה בת 16 — אפשר לתאר את זה כ"מעניין, קצת מוגזם, ומיותר לגמרי לאחרי 45 דקות". לא שהינו שם יותר מ-45 דקות.

בלילה הראשון עלינו על Las Vegas Monorail — הרכבת על המסילה התלויה לאורך הסטריפ — ועשינו סיבוב מלונות. Caesars Palace, The Venetian (תעלות פנימיות, גונדוליירים, במדבר נבדה — הדיסוננס הקוגניטיבי הוא החוויה), Paris Las Vegas, New York-New York. כל אחד עולם בפני עצמו. לא צריך להוציא שקל; פשוט לעבור דרכם.

מזרקות הבלאג'יו בלילה הן, בניגוד לכל הציפיות, פשוט מדהימות. עמדנו שם שלוש הופעות ברצף ולא הרגשנו שמגיע לנו להתבייש.

הגענו גם לFremont Street — העיר הישנה עם תקרת LED ענקית ורועשת. כיף ל-45 דקות בדיוק ואז נגמר. עם ילדה בת 16: מעניין, קצת מוגזם, ומיותר לחלוטין אחרי 45 דקות. לא שהינו.

ארוחת בוקר יום שני: Denny's על הסטריפ, 9 בבוקר, ליד MGM Grand. כן, Denny's. זו אמריקה ואני אוהבת אותה. גם: Ross Dress for Less בשדרה — קנינו גרביים. כך נראה טיול של מבוגרים.

אוספים את הרכב השכור מ-Avis ב-MGM Grand ב-7 בבוקר — ישירות מהמלון, בלי שאטל, בלי נסיעה נפרדת לתחנת השכרה. פשוט יורדים לדסק של Avis בלובי ויוצאים לדרך. אם אתם עושים את המסלול הזה, הפרט הזה חשוב יותר ממה שנראה: אתם עומדים לפני יום נסיעה ארוך לגרנד קניון, ולהתחיל אותו מהמלון שלכם זה נוח בצורה שאי אפשר להסביר עד שמנסים אותה. נסיעה של 4.5 שעות. ענבל שולטת ב-aux. אני שולטת בנשנושים. ההסדר הזה עובד.

ה-Rim Trail בשעת הזהב — הלסת תיפול, זה לא אופציונלי

הלכנו על הRim Trail — כמה שהרגליים הרשו — ואז לMather Point, נקודת התצפית הקלאסית, שם עומדים על הקצה ומרגישים קטנים בצורה מתאימה. שקיעה בHopi Point — לא אופציונלי, להגיע מוקדם, לכל אחד יהיה אותו רעיון. בבוקר שאחרי, לפני הנסיעה מזרחה: Desert View Drive — 40 קילומטר של פה פעור לאורך הקצה הדרומי, עם תצפיות שנמשכות לאינסוף.

אם הגרנד קניון הוא ההצהרה הגדולה של הטבע, Horseshoe Bend ו-Antelope Canyon הם שתי המשפטים האלגנטיים ביותר שלו. עושים את שניהם ביום אחד. זה שאפתני. זה גם לגמרי אפשרי.

Antelope Canyon הוא סיור בקניון התחתון עם מדריך משבט הנוואחו — לא נכנסים לבד. המדריכים יודעים בדיוק מתי קרני האור נכנסות דרך הסדקים, איפה לעמוד, ואיך לכוון את המצלמה לצילום שראיתם אלף פעמים באינטרנט. חובה להזמין הרבה זמן מראש — הסיורים נמכרים שבועות קדימה. הסיור שלנו היה עם חברה שמנוהלת על ידי בני שבט הנוואחו, והחוויה של להיכנס לאתר קדוש עם מי שמשפחתו חיה על האדמה הזו מאות שנים — זה משהו שהתמונות לא מצליחות להעביר.

Horseshoe Bend — נהר הקולורדו עושה את הציור הרנסנסי הכי טוב שלו

Antelope Canyon — כשקרני אור נכנסות דרך הסלע ואת שוכחת איך לנשום

The Narrows — לקחת נעלי מים, המים קרים, לא תתחרטי

ציון הוא חוויה של כל הגוף. היו לנו שני ימים ומילאנו אותם עד הסוף: Temple of Sinawava ← The Narrows (5 שעות — נעלי מים חובה, המים קרים, לא תתחרטי), Lower Emerald Pool, Canyon Overlook Trail, ו-3 שעות ב-Zion Canyon Hot Springs בערב כי הרגליים דרשו את זה.

יום ראשון בציון: Temple of Sinawava ← The Narrows. חמש שעות. הולכים לתוך הנהר ודפנות הקניון מתקרבות עד שמרגישים שנמצאים בתוך קתדרלה — קתדרלה רטובה מאוד. המים קרים. לא מתחרטים. יום שני: Lower Emerald Pool (שעה וחצי, עדין יותר, לברכיים שמגישות תלונה רשמית) וCanyon Overlook Trail. ערב שני הימים: Zion Canyon Hot Springs — 521 ₪, להזמין מראש בzioncanyonhotsprings.com, שווה כל שקל. ארוחת ערב בRiver Rock Roasting Co. ב-La Verkin — אוכל טוב, קפה מצוין, הסיפוק של לאכול אחרי יום שלם של הליכה.

בריס קניון הוא זה שגורם לך לתהות אם נסעת בטעות לכוכב אחר. ה-hoodoos — אותם עמודי סלע אדומים וכתומים — נראים כאילו מישהו עם עין טובה מאוד לדרמה הציב אותם כאן.

ה-hoodoos של בריס קניון בזריחה — לתכנן ל-6:15 בבוקר, שווה כל דקה של שינה שהפסדת

להגיע לSunset Point ב-16:00 — האור על ה-hoodoos הופך הכל לאדום וזהב ועומדים שם יותר זמן מהמתוכנן. למחרת: Queens Garden Trail, שעתיים וחצי בתוך הקניון עצמו, בין ה-hoodoos. השביל יורד לתוך האמפיתאטרון וזה פשוט לא נורמלי. ובבוקר היציאה: שעון מעורר ב-6:15 לSunrise Point. לצפות ב-hoodoos שהופכים ורוד, כתום, זהב. לחזור לישון אחר כך. אין בושה בכלל.

בדרך חזרה ללאס וגאס, עצירה ב-Valley of Fire State Park. 87 ₪ כניסה. שעתיים. תצורות אבן חול אדומות, פטרוגליפים עתיקים, והתחושה שחיינו בתוך ספר לימוד בגיאולוגיה שבוע שלם.

מחזירים את ה-Avis בנמל התעופה הארי ריד ב-16:30. LAS ← אמסטרדם ← תל אביב. יוצאים ב-27 בספטמבר ומגיעים ב-29 בספטמבר כי אזורי זמן הם סוג של לוחמה פסיכולוגית.

Valley of Fire בשקיעה — הפריים האחרון המושלם לפני הטיסה הביתה

טיסת Delta הביתה — להתראות אמריקה ✈